מַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. פְּלוֹנִי אָכַל חֵלֶב וְהִתְרֵיתִי בוֹ. אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר לוֹ אֶחָד. נָזִיר. וְהָיָה נוֹהֵג בִּנְזִירוּת עַל פִּיו. וְשָׁתָה יַיִן וְנִיטְמָא לַמֵּתִים וְהִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם לוֹקֶה. עִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד הוּא. מַה דְרִבִּי מָנָא אָמַר. פְּלֹנִית כּוֹהֶנֶת וְזִינָת וּבָא עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ כֹּהֵן וְהִתְרֵיתִי בוֹ. אֵינוֹ לוֹקֶה. נִסְתְּרָה בִפְנֵי שְׁנַיִם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת. וּבָא עָלֶיהָ בַעֲלָהּ. וְהִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם לוֹקֶה. וְעִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
מה דרבי יוסי אמר. בפרק מי שקינא לאשתו דאם אחד אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו לאו כלום הוא אבל אם אמר לו חלב הוא ואח''כ התרו בו שנים אל תאכל חלב זה ואכל לוקה דבכה''ג לא שייכא הכחשה דאף ע''ג דעיקר עדותו. לא בעד אחד הוא מ''מ כיון שעד אחד נאמן באיסורין כשאמר לו זה חלב הוא לוקה אח''כ ע''פ שנים ואינו יכול להכחיש ולומר לא חלב הוא זה וכן בנזיר כיון שכבר נהג נזירותו על פי אחד תו לא מצי להכחישו ולוקה כשנטמת ע''פ שנים אע''ג דעיקר עדותו באחד הוא וכן בהא דרבי מנא וכלומר דהש''ס רבותא קמ''ל דלפעמים אפי' בעדות אחד לא שייכא הכחשה:
רִבִּי מָנָא שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם יִרְצֶה לוֹמַר. מֵזִיד הָיִיתִי. בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב. שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ. הֵיעַרְתִּי אֲבָל לֹא גָמַרְתִּי. 39b כַּיי דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נֶאֱנַסְתִּי מִפְּנֵי כְשָׁפִים שֶׁעָשָׂת לִי. בִּנְזִירוּת מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב אָנוּס חַייָב. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת הַשּׁוֹגֵג. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת לְרַבּוֹת הַמֵּזִיד. תְּנַאי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּיפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. מִכָּל מָקוֹם לֹא נִתְחַייֵב בִּנְזִירוּת עַד עַכְשָׁיו. תְּנַיי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. בשביעית מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב. תְּנַי בִּדְבָרִים אֵין תְּנַיי בשביעית. וְאַתְייָא כֵּיי דָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה. בְּשׁוֹגֵג בְּקָרְבְּנָהּ בְּמֵזִיד בְּקָרְבְּנָהּ. אֲבָל אִם אָמַר. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין זוֹ שְׁבוּעָה. פָּטוּר. הָא כָּל אִילֵּין מִילַּייָא לֹא מָצֵי תְנֵָייהּ. וָכָא מָצֵי תְנָיֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
וכא מצי תנייה. אלא דהני דחשיב לקמיה הוי מצי למיתני הכא דבהו לא שייכא הכחשה:
הא כל אילין מילייא לא מצי תנייה. הרי אלו הדברים שאמרנו לא מצי למיתני בהנך דלא מודו ליה רבנן לרבי יהודה דודאי מודו ליה דבכל הני איכא מיגו ואפילו נגד שני עדים נאמן הוא:
אבל אם אמר סבור הייתי שאין זו שבועה. שלא הייתי יודע כלל אם זו שבועה היא או כסבור הייתי שאיני יודע עדות לזה פטור דמקרי אנוס בשבועה והלכך אשכחן נמי מיגו בשבועה לפטור מקרבן:
ואתייא כהאי דאמר רבי בא. תירוצא היא כלומר דאפ''ה איכא מיגו בשבועות כהא דאמר רבי בא בשני רב יהודה בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה שמזיד הוא על הקרבן שיודע שחייבין עליה קרבן אי נמי בשוגג הוא על הקרבן שיודע ששבועה זו אסורה אבל אינו יודע שחייבין עליה קרבן בהא אמרינן מזיד ושוגג אחד הוא לקרבן:
תניי בדברים אין תניי בשבועות. כלומר ותנאי נמי ליכא למימר דתנאי שייך בדברים שמקבל עליו א''נ תניי בנדרים וכן הוא במסכת נדרים אבל בשבועות אינו יכול לומר בלבי היה לדעת אחרת שהרי לא על דעתו משביעין אותו:
תנאי היה בלבי. יכול הוא לומר בשעה שנזרתי היה תנאי בלבי לכשאטמא תפקע ממני נזירותי למפרע אי נמי תחול עלי נזירות אחרת דמכל מקום לא נתחייב בנזירות עד עכשיו כלומר שלא נתחייב בקרבן על נזירות עד עכשיו שהרי אמר תנאי היה וכו':
בנזירות מה אית לך. למימר מאי מיגו איכא דבין שנטמא בשוגג או מזיד או אנוס חייב בקרבן דכתיב בפתע פתאום ודרשינן בפתע לרבות השוגג כדכתיב אם בפתע בלא איבה הדפו בפתאום לרבות המזיד והאנוס אונס דכתיב ויאמר ה' פתאום מזיד דכתיב פתאים עברו ונענשו:
כיי דאמר רשב''ל. אי נמי כהאי דאמר ר''ל שיכול לומר נאנסתי מפני כשפים שעשאת לי להיות עמה ואונס אפילו בשפחה חרופה פטור:
שיכול לומר. אפ''ה מיגו איכא דמאי לא בעלתי דקאמר היערתי אבל לא גמרתי הביאה ובשפחה חרופה אינו חייב אלא על הגמר ביאה דשכבת זרע כתיב:
בשפחה חרופה מה אית לך. למימר אם שנים אמרו לו בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי דמי נימא דאינו נאמן דהא ליכא מיגו דבין בשוגג בין במזיד חייב בקרבן כדדריש התם בפ''ב דכתיב ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לעשות המזיד כשוגג:
אמרו לו אם ירצה לומר מזיד הייתי. בריש פ''ג דכריתות גבי פלוגתא דר''מ ורבנן שנים אומרים אכל חלב והוא אומר לא אכלתי ר''מ מחייב וחכמים פוטרין שאם ירצה יכול לומר מזיד הייתי ופטור מקרבן:
בשבועות מה אית לך. אם שנים מעידין אותו שנשבע בשבועת העדות או בשבועת הפקדון והוא אומר לא נשבעתי מאי מיגו איכא דבין בשוגג בין במזיד חייב בקרבן כדאמרינן בפ''ג דשבועות בכלן נאמר ונעלם ובשבועת העדות לא נאמר ונעלם לחייב על המזיד כשוגג ושבועת הפקדון גמר תחטא תחטא משבועת העדות:
וְיָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו חֶצְייָם. שֶׁלֹּא תִנְעוֹל תְּשׁוּבָה מִבֵּית הַוַועַד.
Pnei Moshe (non traduit)
ויביא קרבנות חציין. אדרבי יהושע דמתני' פריך דאמר נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין ומה בכך ויביא לחצאין:
שלא תנעול תשובה מבית הוועד. כלומר אף רבי יהושע לא אמר זה אלא כדי לחדד התלמידים שלא ימנעו מלהשיב בביהמ''ד ואפילו בדברים שיודעים שאינם משנה וישאו ק''ו בעצמן מרבי יהושע:
גי' הדפוס משובשת בכאן והגהתי כמו שהוא בפסחים ס''פ האשה. נזיר שנטמא בספק רה''י ואינו בפסח. ואינו יכול לעשות הפסח שאם יצטרך לגלח ולהביא קרבן טומאה יעבור זמן הפסח א''נ ואינו בפסח אלא בשאר ימות השנה משום דבנזיר אין חילוק ואגב דלקמיה נקט לה:
רבי הושעיא רבה אמר הנזיר מגלח. דכיון דק''ל ספק טומאה ברה''י טמא כודאי טומאה מחשבינן לה והנזיר מגלח עליה ואע''ג שידחה מקרבן פסח:
אין הנזיר מגלח. לעולם על ספק טומאה ברה''י:
דתנינן תמן. בסוף פרק דלעיל כל טומאה שהנזיר מגלח וכו' וכיון דעל ספק טומאה ברה''י אין חייבין עליה על ביאת מקדש ש''מ דאין הנזיר מגלח עליה:
נָזַרְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה נָזַרְתִּי אִם לְעַכְשָׁיו אִם לְאַחַר זְמָן. אָֽמְרוּ לוֹ. זוֹ לְעַכְשָׁיו וְזוֹ לְאַחַר זְמָן. שָׁתָה יַיִן בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָרִאשׁוֹנִים לוֹקֶה. בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָאַחֲרוֹנִים אֵינוֹ לוֹקֶה. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹנִים בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ וְהָאַחֲרוֹנִים לְאַחַר נְזִירוּתוֹ. כָּל יְמֵי נִזְרוֹ. לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁלְּאַחַר מְלֹאת כִּבְתוֹךְ מְלֹאת לְיַיִן לְטוּמְאָה וּלְתִגְלַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
אם לעכשיו ואם לאחר זמן. לאחר ל' אומרים לו זו לעכשיו וזו לאחר זמן כלומר שצריך לנהוג שתי נזירות מספק ומביא קרבן אחד על השתים:
בתוך שלשים ימים הראשונים לוקה. דהא עדיין לא נהג בנזירות וממ''נ חדא הוא דמיחייש אבל שתה בתוך האחרונים אינו לוקה דספק הוא דשמא כבר קיים נזירותו בשלשים שעברו. והיותר נראה דה''נ איפכא גרסינן בשלשים הראשונים אינו לוקה דשמא עדיין לא חלה הנזירות עליו עד לאחר זמן אבל בשלשים האחרונים לוקה שהרי עדיין לא הביא קרבן והיינו דפריך וחש לומר דאמאי לוקה בשלשים האחרוני' וניחוש דשמא הראשונים נזירות גמורה הוון ואלו האחרונים כבר לאחר נזירותו הן ומשני כל ימי נזרו כתיב לעשות ימים שלאחר מלאת כבתוך מלאת שכל זמן שלא הביא קרבן אסור בכל וממ''נ לוקה ואפי' הימים הראשונים היו לנזירותו שלא הותר עד שיביא קרבן:
שָׁתָה יַיִן בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ לוֹקֶה. בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָאַחֲרוֹנִים לוֹקֶה. הַבָּא מִן הַשּׁוּק אֵינוֹ לוֹקֶה לֹא עַל הַשְּׁנִייִם וְלֹא עַל הָאַחֲרוֹנִים. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהִתְרוּ בוֹ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הִתְרוּ בוֹ עַל שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד. פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלַּגָּלִיּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כדון. שאמרנו שאינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרונים בשהתרו בו על הראשונים בפני עצמן ועל האחרונים בפני עצמן דלאו התראה היא כלל:
התרו בו על שניהם. של השלשים ימים כאחד שאמרו לו אל תשתה באלו הימים פלוגתא דר''י ור''ל היא דלר''ל בכה''ג נמי התראת ספק מיקריא:
הבא מן השוק. ששתה אינו לוקה לעולם דבכל חד מאלו השלשים התראת ספק אצלו דלא ידעינן אם חבירו הוא הטמא ונזיר מיד הוא או אם חבירו הטהור ואינו נזיר אלא בשלשים האחרונים:
בתוך שלשים יום האחרונים אינו לוקה. דספק הוא שמא טהור היה ואחר ספירת שלשים הראשונים שהביאו קרבן כבר עלה לו בשביל קרבן טהרה ומותר לשתות ביין או שמא טמא היה וצריך עוד שלשים ועד שיביא קרבן טהרה ולפיכך אינו לוקה:
שתה יין. אסיפא דמתני' קאי שמבקש אחד מן השוק שידור כנגדו וצריכין לספור שני פעמים שלשים ואם זה שתה יין בתוך שלשים הראשונים לוקה גרסינן שהרי ממ''נ אסור לשתות ביין אם טמא היא עדיין לא השלים נזירותו וצריך לחזור ולספור שלשים יום ואם טהור הוא עדיין לא הביא קרבנותיו עד לאחר שלשים וכל זמן שלא הביא קרבן אסור בכל והתראת ודאי היא ולוקה:
וּמְבִיאִין קָרְבַּן טוּמְאָה וְקָרְבַּן טַהֲרָה. הָדָא בְּעוֹמֵד בְּסוֹף שְׁלשִׁים. אֲבָל בְּעוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים מַמֲתִּינִין לוֹ עַל שְׁלשִׁים. בְּשֶׁהָיָה זֶה נְזִיר שְׁלשִׁים וְזֶה נְזִיר שְׁלשִׁים. אֲבָל אִם הָיָה זֶה נְזִיר שְׁלשִׁים וְזֶה נְזִיר מֵאָה מַמְתִּינִין לוֹ עַד מֵאָה. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמָיָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. נִיטְמָא בְאוֹתָן הַיָּמִים מָה הֵן. אָמַר לוֹ. כְּמִי שֶׁחֲבֵירוֹ מְבַקֵּשׁ לוֹ מֵאֶחָד 40a מִן הַשּׁוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל כמי שחבירו מבקש לו מאחד מן השוק. הרי זה דומה לדין דמת אחד מהן דקתני בסיפא שיבקש לו אחד מן השוק שידור כנגדו וצריכין לספור שני פעמים שלשים מפני שהוא ספק אם הוא נזיר מיד או לאחר שלשים והכא נמי כשנטמא אחד מהן צריך לחזור ולספור שלשים ואז מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה בשותפות וחוזרין וסופרין שלשים ומביאין קרבן טהרה:
ניטמא באותן הימים. שהוא ממתין ונמצא שהוא סותר מה דינן:
בשהיה זה נזיר שלשים. ודוקא בשהיו נזירין שניהן בשוה דאז מגלחין יחד אבל אם היה אחד מהן נזיר מאה ממתין זה עד מאה ומגלחין ומביאין קרבן בשותפות:
ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. קתני במתני' הדא דוקא בשעומדין בסוף הנזירות אבל אם בתוך הנזירות ממתינין לו עד סוף הנזירות ואז מגלחין ומביאין וקא משמע לן דלא תימא הואיל דבלאו הכי צריכין לחזור ולספור ימי הנזירות מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה מיד קא משמע לן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source