Nazir
Daf 39b
רִבִּי מָנָא שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם יִרְצֶה לוֹמַר. מֵזִיד הָיִיתִי. בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב. שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ. הֵיעַרְתִּי אֲבָל לֹא גָמַרְתִּי. 39b כַּיי דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נֶאֱנַסְתִּי מִפְּנֵי כְשָׁפִים שֶׁעָשָׂת לִי. בִּנְזִירוּת מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב אָנוּס חַייָב. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת הַשּׁוֹגֵג. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת לְרַבּוֹת הַמֵּזִיד. תְּנַאי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּיפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. מִכָּל מָקוֹם לֹא נִתְחַייֵב בִּנְזִירוּת עַד עַכְשָׁיו. תְּנַיי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. בשביעית מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב. תְּנַי בִּדְבָרִים אֵין תְּנַיי בשביעית. וְאַתְייָא כֵּיי דָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה. בְּשׁוֹגֵג בְּקָרְבְּנָהּ בְּמֵזִיד בְּקָרְבְּנָהּ. אֲבָל אִם אָמַר. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין זוֹ שְׁבוּעָה. פָּטוּר. הָא כָּל אִילֵּין מִילַּייָא לֹא מָצֵי תְנֵָייהּ. וָכָא מָצֵי תְנָיֵיהּ.
Traduction
Mais R. Mena les a établies, d’après la fin de cette Mishna (266)Kritot 3, 1.: Lorsque deux témoins accusent quelqu’un d’avoir mangé de la graisse interdite, et il le nie, selon R. Meir, cet homme est déclaré coupable (convaincu de ce péché); selon les autres sages, il ne l’est pas et on le croit, parce qu’il peut arguer qu’il aurait pu répondre l’avoir mangée sciemment (de façon à échapper ainsi au sacrifice du péché involontaire (267)En un tel cas donc, comme pour le Naziréat, les Sages sont d'accord avec R. Juda.. En cas d’accusation d’avoir cohabité avec une esclave émancipée, ce dont l’homme incriminé se défend, quelle argumentation peut-il faire valoir de pourvoir échapper quand même à la pénalité, puisque ce dernier est aussi bien coupable en cas de fait conscient, qu’en cas de fait involontaire? On croit cet homme qui nie le fait, parce qu’il peut arguer qu’il aurait pu se contenter de reconnaître avoir commencé un tel acte de copulation, sans l’achever (sine seminis emissione); ou bien encore on peut adopter l’avis émis à ce sujet par R. Simon b. Lakish, savoir que l’homme peut arguer s’être trouvé contraint à cette cohabitation, par suite des sortilèges que cette femme a exercés sur lui (en ce cas, l’homme n’est pas coupable). En fait de Naziréat, pourquoi croit-on l’homme incriminé, puisqu’il est en tous cas tenu d’offrir le sacrifice de cessation, soit qu’il s’agisse d’une impureté involontaire, soit qu’il s’agisse d’un fait conscient (de plein gré), soit d’un fait par violence, puisque de l’expression biblique subitement (Nb 6, 9), on conclut que le sacrifice est dû en cas d’impureté involontaire, et de l’expression (pléonastique) inopinément (ibid.) on conclut que même en cas de transgression volontaire il faut offrir le sacrifice péché? Il peut arguer avoir établi en lui la condition de ne pas compter de Naziréat s’il devient impur (rétroactivement), ou d’en assumer un nouveau; alors, il ne doit le sacrifice en aucun cas jusque là. Pourquoi croit-on l’homme incriminé en fait de serment? Que peut-il arguer, puisque le sacrifice est dû, soit pour le fait involontaire, soit volontaire, et, de plus, on n’a pas pu parler de condition mentale inapplicable aux serments (268)''Tr; (Nedarim 3, 1); (Shevuot 3, 1).''? C’est conforme à ce qu’a dit R. Aba ou R. Juda: le sacrifice est obligatoire aux deux cas lorsqu’en sachant l’interdit du serment, on en ignorait la pénalité; mais si l’on dit avoir supposé que ce n’est pas un serment, on est dispensé du sacrifice (comme cas de force majeure). Donc, pour tous les sujets énoncés, on ne peut pas prétendre que les Sages contestent l’avis de R. Juda (269)Ils admettent comme lui, que l'on croit celui qui nie l'accusation., sauf les cas énoncés plus loin (que l’on ne peut pas nier). – (270)Suit un passage traduit en (Sota 6, 2).
Pnei Moshe non traduit
אמרו לו אם ירצה לומר מזיד הייתי. בריש פ''ג דכריתות גבי פלוגתא דר''מ ורבנן שנים אומרים אכל חלב והוא אומר לא אכלתי ר''מ מחייב וחכמים פוטרין שאם ירצה יכול לומר מזיד הייתי ופטור מקרבן:
בשפחה חרופה מה אית לך. למימר אם שנים אמרו לו בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי דמי נימא דאינו נאמן דהא ליכא מיגו דבין בשוגג בין במזיד חייב בקרבן כדדריש התם בפ''ב דכתיב ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לעשות המזיד כשוגג:
שיכול לומר. אפ''ה מיגו איכא דמאי לא בעלתי דקאמר היערתי אבל לא גמרתי הביאה ובשפחה חרופה אינו חייב אלא על הגמר ביאה דשכבת זרע כתיב:
כיי דאמר רשב''ל. אי נמי כהאי דאמר ר''ל שיכול לומר נאנסתי מפני כשפים שעשאת לי להיות עמה ואונס אפילו בשפחה חרופה פטור:
בנזירות מה אית לך. למימר מאי מיגו איכא דבין שנטמא בשוגג או מזיד או אנוס חייב בקרבן דכתיב בפתע פתאום ודרשינן בפתע לרבות השוגג כדכתיב אם בפתע בלא איבה הדפו בפתאום לרבות המזיד והאנוס אונס דכתיב ויאמר ה' פתאום מזיד דכתיב פתאים עברו ונענשו:
תנאי היה בלבי. יכול הוא לומר בשעה שנזרתי היה תנאי בלבי לכשאטמא תפקע ממני נזירותי למפרע אי נמי תחול עלי נזירות אחרת דמכל מקום לא נתחייב בנזירות עד עכשיו כלומר שלא נתחייב בקרבן על נזירות עד עכשיו שהרי אמר תנאי היה וכו':
בשבועות מה אית לך. אם שנים מעידין אותו שנשבע בשבועת העדות או בשבועת הפקדון והוא אומר לא נשבעתי מאי מיגו איכא דבין בשוגג בין במזיד חייב בקרבן כדאמרינן בפ''ג דשבועות בכלן נאמר ונעלם ובשבועת העדות לא נאמר ונעלם לחייב על המזיד כשוגג ושבועת הפקדון גמר תחטא תחטא משבועת העדות:
תניי בדברים אין תניי בשבועות. כלומר ותנאי נמי ליכא למימר דתנאי שייך בדברים שמקבל עליו א''נ תניי בנדרים וכן הוא במסכת נדרים אבל בשבועות אינו יכול לומר בלבי היה לדעת אחרת שהרי לא על דעתו משביעין אותו:
ואתייא כהאי דאמר רבי בא. תירוצא היא כלומר דאפ''ה איכא מיגו בשבועות כהא דאמר רבי בא בשני רב יהודה בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה שמזיד הוא על הקרבן שיודע שחייבין עליה קרבן אי נמי בשוגג הוא על הקרבן שיודע ששבועה זו אסורה אבל אינו יודע שחייבין עליה קרבן בהא אמרינן מזיד ושוגג אחד הוא לקרבן:
אבל אם אמר סבור הייתי שאין זו שבועה. שלא הייתי יודע כלל אם זו שבועה היא או כסבור הייתי שאיני יודע עדות לזה פטור דמקרי אנוס בשבועה והלכך אשכחן נמי מיגו בשבועה לפטור מקרבן:
הא כל אילין מילייא לא מצי תנייה. הרי אלו הדברים שאמרנו לא מצי למיתני בהנך דלא מודו ליה רבנן לרבי יהודה דודאי מודו ליה דבכל הני איכא מיגו ואפילו נגד שני עדים נאמן הוא:
וכא מצי תנייה. אלא דהני דחשיב לקמיה הוי מצי למיתני הכא דבהו לא שייכא הכחשה:
מַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. פְּלוֹנִי אָכַל חֵלֶב וְהִתְרֵיתִי בוֹ. אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר לוֹ אֶחָד. נָזִיר. וְהָיָה נוֹהֵג בִּנְזִירוּת עַל פִּיו. וְשָׁתָה יַיִן וְנִיטְמָא לַמֵּתִים וְהִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם לוֹקֶה. עִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד הוּא. מַה דְרִבִּי מָנָא אָמַר. פְּלֹנִית כּוֹהֶנֶת וְזִינָת וּבָא עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ כֹּהֵן וְהִתְרֵיתִי בוֹ. אֵינוֹ לוֹקֶה. נִסְתְּרָה בִפְנֵי שְׁנַיִם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת. וּבָא עָלֶיהָ בַעֲלָהּ. וְהִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם לוֹקֶה. וְעִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מה דרבי יוסי אמר. בפרק מי שקינא לאשתו דאם אחד אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו לאו כלום הוא אבל אם אמר לו חלב הוא ואח''כ התרו בו שנים אל תאכל חלב זה ואכל לוקה דבכה''ג לא שייכא הכחשה דאף ע''ג דעיקר עדותו. לא בעד אחד הוא מ''מ כיון שעד אחד נאמן באיסורין כשאמר לו זה חלב הוא לוקה אח''כ ע''פ שנים ואינו יכול להכחיש ולומר לא חלב הוא זה וכן בנזיר כיון שכבר נהג נזירותו על פי אחד תו לא מצי להכחישו ולוקה כשנטמת ע''פ שנים אע''ג דעיקר עדותו באחד הוא וכן בהא דרבי מנא וכלומר דהש''ס רבותא קמ''ל דלפעמים אפי' בעדות אחד לא שייכא הכחשה:
Nazir
Daf 40a
וּמְבִיאִין קָרְבַּן טוּמְאָה וְקָרְבַּן טַהֲרָה. הָדָא בְּעוֹמֵד בְּסוֹף שְׁלשִׁים. אֲבָל בְּעוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים מַמֲתִּינִין לוֹ עַל שְׁלשִׁים. בְּשֶׁהָיָה זֶה נְזִיר שְׁלשִׁים וְזֶה נְזִיר שְׁלשִׁים. אֲבָל אִם הָיָה זֶה נְזִיר שְׁלשִׁים וְזֶה נְזִיר מֵאָה מַמְתִּינִין לוֹ עַד מֵאָה. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמָיָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. נִיטְמָא בְאוֹתָן הַיָּמִים מָה הֵן. אָמַר לוֹ. כְּמִי שֶׁחֲבֵירוֹ מְבַקֵּשׁ לוֹ מֵאֶחָד 40a מִן הַשּׁוּק.
Traduction
Ils apporteront en commun, dit le Mishna, le sacrifice pour l’impureté survenue et celui de la pureté'' (du cérémonial de la fin). C’est seulement vrai lorsqu’ils se trouvent à la fin du mois de Naziréat; mais si ce mois n’est pas encore écoulé, il faudra attendre la fin; en outre, il faut qu’il s’agisse d’une durée égale du Naziréat d’un mois pour tous deux, mais si l’on avait un engagement d’abstinence d’un mois et l’autre de cent jours, il faudra attendre jusqu’à la fin des cent jours, pour pouvoir procéder au cérémonial de cessation (se raser et offrir les sacrifices en commun). R. Jacob du Darom (Midi) demanda en présence de R. Yossé: si pendant ces jours d’attente le premier Nazir (dont la période est achevée) devient impur (de sorte qu’il devra recommencer plus tard la même période), quelle sera sa situation par rapport à l’autre Nazir? Il sera comme mort pour l’autre qui devra se chercher un compagnon sur la place publique (une autre personne), lequel fera vœu à son tour et observera deux périodes d’abstinence.
Pnei Moshe non traduit
ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. קתני במתני' הדא דוקא בשעומדין בסוף הנזירות אבל אם בתוך הנזירות ממתינין לו עד סוף הנזירות ואז מגלחין ומביאין וקא משמע לן דלא תימא הואיל דבלאו הכי צריכין לחזור ולספור ימי הנזירות מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה מיד קא משמע לן:
בשהיה זה נזיר שלשים. ודוקא בשהיו נזירין שניהן בשוה דאז מגלחין יחד אבל אם היה אחד מהן נזיר מאה ממתין זה עד מאה ומגלחין ומביאין קרבן בשותפות:
ניטמא באותן הימים. שהוא ממתין ונמצא שהוא סותר מה דינן:
א''ל כמי שחבירו מבקש לו מאחד מן השוק. הרי זה דומה לדין דמת אחד מהן דקתני בסיפא שיבקש לו אחד מן השוק שידור כנגדו וצריכין לספור שני פעמים שלשים מפני שהוא ספק אם הוא נזיר מיד או לאחר שלשים והכא נמי כשנטמא אחד מהן צריך לחזור ולספור שלשים ואז מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה בשותפות וחוזרין וסופרין שלשים ומביאין קרבן טהרה:
שָׁתָה יַיִן בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ לוֹקֶה. בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָאַחֲרוֹנִים לוֹקֶה. הַבָּא מִן הַשּׁוּק אֵינוֹ לוֹקֶה לֹא עַל הַשְּׁנִייִם וְלֹא עַל הָאַחֲרוֹנִים. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהִתְרוּ בוֹ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הִתְרוּ בוֹ עַל שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד. פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלַּגָּלִיּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק.
Traduction
Si le premier Nazir a bu du vin pendant le premier mois, il subira la peine des coups de lanière (soit qu’on le considère comme impur et n’ayant pas encore achevé son engagement, soit qu’on le suppose pur et étant encore tenu d’offrir le sacrifice final); mais si l’on est déjà dans le second mois d’abstinence (dont l’obligation est douteuse), le Nazir remplaçant ne subira pas la dite pénalité. Si le passant pris sur la voie publique comme remplaçant a bu du vin pendant ces périodes d’abstinence, il ne subira pas la dite pénalité, ni dans le premier mois, ni dans le second. Toutefois, il est vrai que ce suppléant échappe à ladite pénalité, lorsqu’il a été averti des défenses pour la première période à part, et pour la seconde à part (de sorte qu’en raison du doute, nul avertissement n’a d’efficacité légale); mais, si pour les deux périodes simultanément il a été averti de la défense de boire du vin en ces jours, ce sera l’objet d’une discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish de savoir si l’avertissement a une conséquence légale; car, au sujet du redoublement du jour de fête pour les juifs de la captivité (en dehors de la Palestine), il y a discussion (271)''J., (Pessahim 5, 4); (Yebamot 11, 9); B., Makot 16.'': d’après R. Yohanan, l’avertissement effectué même en présence du doute (comme c’est le cas pour ce jour redoublé) a un effet légal; selon R. Simon b. Lakish, il n’en a pas.
Pnei Moshe non traduit
שתה יין. אסיפא דמתני' קאי שמבקש אחד מן השוק שידור כנגדו וצריכין לספור שני פעמים שלשים ואם זה שתה יין בתוך שלשים הראשונים לוקה גרסינן שהרי ממ''נ אסור לשתות ביין אם טמא היא עדיין לא השלים נזירותו וצריך לחזור ולספור שלשים יום ואם טהור הוא עדיין לא הביא קרבנותיו עד לאחר שלשים וכל זמן שלא הביא קרבן אסור בכל והתראת ודאי היא ולוקה:
בתוך שלשים יום האחרונים אינו לוקה. דספק הוא שמא טהור היה ואחר ספירת שלשים הראשונים שהביאו קרבן כבר עלה לו בשביל קרבן טהרה ומותר לשתות ביין או שמא טמא היה וצריך עוד שלשים ועד שיביא קרבן טהרה ולפיכך אינו לוקה:
הבא מן השוק. ששתה אינו לוקה לעולם דבכל חד מאלו השלשים התראת ספק אצלו דלא ידעינן אם חבירו הוא הטמא ונזיר מיד הוא או אם חבירו הטהור ואינו נזיר אלא בשלשים האחרונים:
עד כדון. שאמרנו שאינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרונים בשהתרו בו על הראשונים בפני עצמן ועל האחרונים בפני עצמן דלאו התראה היא כלל:
התרו בו על שניהם. של השלשים ימים כאחד שאמרו לו אל תשתה באלו הימים פלוגתא דר''י ור''ל היא דלר''ל בכה''ג נמי התראת ספק מיקריא:
נָזַרְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה נָזַרְתִּי אִם לְעַכְשָׁיו אִם לְאַחַר זְמָן. אָֽמְרוּ לוֹ. זוֹ לְעַכְשָׁיו וְזוֹ לְאַחַר זְמָן. שָׁתָה יַיִן בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָרִאשׁוֹנִים לוֹקֶה. בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָאַחֲרוֹנִים אֵינוֹ לוֹקֶה. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹנִים בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ וְהָאַחֲרוֹנִים לְאַחַר נְזִירוּתוֹ. כָּל יְמֵי נִזְרוֹ. לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁלְּאַחַר מְלֹאת כִּבְתוֹךְ מְלֹאת לְיַיִן לְטוּמְאָה וּלְתִגְלַחַת.
Traduction
Si quelqu’un déclare avoir pris un engagement de Naziréat, sans plus savoir quel engagement il a pris, s’il s’agit de la période immédiate du mois, ou de celle qui suit, on lui dira d’observer les deux périodes, l’actuelle et la suivante (en raison du doute, avec obligation d’un seul sacrifice). S’il boit du vin pendant la première période, il ne sera point passible de la pénalité des coups de lanière (en raison de la possibilité de reculer la période due); mais dans la seconde période (à observer strictement jusqu’à l’offre du sacrifice), le Nazir sera plutôt passible de cette pénalité. -Mais n’y a-t-il pas à craindre, au contraire, que, par suite de l’échéance immédiate du Naziréat, les premiers trente jours comptent pour la vraie période d’abstinence (devant entraîner une pénalité en cas d’infraction), tandis que les derniers jours, observés en superfétation de la période due, ne devraient pas entraîner ladite pénalité? -C’est qu’il est écrit (Nb 6, 4): Tous les jours de son Naziréat, etc., pour indiquer les jours qui suivent l’accomplissement du vœu doivent être aussi bien respectés, pour l’interdit de boire du vin, de se rendre impur, ou de se raser (jusqu’après l’offre des sacrifices de la fin).
Pnei Moshe non traduit
אם לעכשיו ואם לאחר זמן. לאחר ל' אומרים לו זו לעכשיו וזו לאחר זמן כלומר שצריך לנהוג שתי נזירות מספק ומביא קרבן אחד על השתים:
בתוך שלשים ימים הראשונים לוקה. דהא עדיין לא נהג בנזירות וממ''נ חדא הוא דמיחייש אבל שתה בתוך האחרונים אינו לוקה דספק הוא דשמא כבר קיים נזירותו בשלשים שעברו. והיותר נראה דה''נ איפכא גרסינן בשלשים הראשונים אינו לוקה דשמא עדיין לא חלה הנזירות עליו עד לאחר זמן אבל בשלשים האחרונים לוקה שהרי עדיין לא הביא קרבן והיינו דפריך וחש לומר דאמאי לוקה בשלשים האחרוני' וניחוש דשמא הראשונים נזירות גמורה הוון ואלו האחרונים כבר לאחר נזירותו הן ומשני כל ימי נזרו כתיב לעשות ימים שלאחר מלאת כבתוך מלאת שכל זמן שלא הביא קרבן אסור בכל וממ''נ לוקה ואפי' הימים הראשונים היו לנזירותו שלא הותר עד שיביא קרבן:
וְיָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו חֶצְייָם. שֶׁלֹּא תִנְעוֹל תְּשׁוּבָה מִבֵּית הַוַועַד.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ויביא קרבנות חציין. אדרבי יהושע דמתני' פריך דאמר נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין ומה בכך ויביא לחצאין:
שלא תנעול תשובה מבית הוועד. כלומר אף רבי יהושע לא אמר זה אלא כדי לחדד התלמידים שלא ימנעו מלהשיב בביהמ''ד ואפילו בדברים שיודעים שאינם משנה וישאו ק''ו בעצמן מרבי יהושע:
גי' הדפוס משובשת בכאן והגהתי כמו שהוא בפסחים ס''פ האשה. נזיר שנטמא בספק רה''י ואינו בפסח. ואינו יכול לעשות הפסח שאם יצטרך לגלח ולהביא קרבן טומאה יעבור זמן הפסח א''נ ואינו בפסח אלא בשאר ימות השנה משום דבנזיר אין חילוק ואגב דלקמיה נקט לה:
רבי הושעיא רבה אמר הנזיר מגלח. דכיון דק''ל ספק טומאה ברה''י טמא כודאי טומאה מחשבינן לה והנזיר מגלח עליה ואע''ג שידחה מקרבן פסח:
אין הנזיר מגלח. לעולם על ספק טומאה ברה''י:
דתנינן תמן. בסוף פרק דלעיל כל טומאה שהנזיר מגלח וכו' וכיון דעל ספק טומאה ברה''י אין חייבין עליה על ביאת מקדש ש''מ דאין הנזיר מגלח עליה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source